מה שהמשפחה הזו עברה הוא בלתי יאומן. הדרך שבה הם התמודדו עם זה היא בלתי נשכחת.

במשך המון זמן קרוליין פייר הייתה אמא נורמלית. היא הייתה אוהבת, אישה שנותנת ומסורה לחיי משפחתה. היא הייתה יודעה כפיקחית מאוד והיא עבדה כאחות מילדת, וכך עזרה להביא חיים לעולם. כשהיא אובחנה כחולת סרטן נדיר בכבד, היא ידעה איך היא רוצה לעזוב את העולם הזה. היא רצתה להיות מוקפת במשפחתה האוהבת, האנשים שאהבו אותה כל כך הרבה.
הצלם פרסטון גנווי התחיל לתעד את קרוליין ומשפחתה כשהם מתמודדים עם המחלה הסופנית. זהו סיפור על משפחה יציבה והמחלה. לבסוף פרסטון הצליח לצלם מספיק תמונות בשביל הסדרה זכרו אותי. סדרת התמונות מראה בדיוק איך המשפחה נקרעת מהטרגדיה הנוראית הזו, ואיך הקשר האוהב שלהם שמר עליהם יחד.

כשקרוליין התחילה להיאבק בסרטן שלה, בנה הקטן היה רק בן 5. הזמן איתו היה יקר מאוד.

הטיולים עם המשפחה עודדו אותה לעבור את הטיפולים הכואבים שעזרו להאריך את חייה.

לנסוע ולחזור לבית החולים עם בעלה ריצ' הפך להיות משהו שבשגרה.

בחלוף הזמן, קרוליין פחדה לשחק עם בנה מחוץ לבית, כיוון שהיא לא יכלה לעמוד בקצב שלו.

ריצ' נאלץ התחיל בסידורי ההלוויה מעט לפני חג המולד מכיוון שהרופאים חזו שהיא לא תחזיק מעמד עד סוף השנה.

קרוליין בכתה ונאלצה להרגיע את עצמה כשהיא הכינה סרטונים עבור הילדים שלה. אחותה שרה ובת דודתה אנה היו לצידה וניחמו אותה.

ביום האחרון בחייה של קרוליין, היא הייתה מוקפת במשפחתה. ביתה מליסה התאמנה לתחרות התעמלות, זו הייתה הדרך שלה להתמודד עם מצבה של אמה. 

ריצ' נישק את קרוליין כשהיא נפטרה. משפחתה הייתה ממש לידה, כפי שהיא קיוותה. בחדר היתה רק אהבה. היא נפטרה בביתה בפברואר 2007 כשהיא הייתה בת 44. 

עכשיו הוא דואג לשלושת ילדיהם ומפרנס אותם. זה מתיש.

ריצ' מראה לבנו הקטן את השניצלים בצורת דינוזאורים לארוחת הערב.

האב החד הורי נזף בבנו (בריין) לאחר ויכוח שהיה בניהם בבית הקברות.

ריצ' ובנו הקטן שתלו יחד עצים בשביל שיזכירו להם את קרוליין.

ביום הראשון של בנם הקטן בביה"ס כל משפחתו באה איתו בגלל שקרוליין לא שם.

המצב עם בריין החמיר, ריצ' חשב שקצת זמן בטבע יכול לעשות לבריין טוב. לכן, ריצ' שלח אותו לסדנה טיפולית בטבע. 

בריין בוכה בסדנה הטיפולית. ריצ' מקווה שהסדנה תעזור לו להתמודד עם הכאב והצער.

קשה להבין את הכאב שהמשפחה הזו חוותה כאשר קרוליין נלחמה בסרטן והפסידה. סדרת התמונות זכרו אותי מציגה את הרגשות הגולמיים והאמתיים שנמצאים מאחורי המחלה הנוראית הזו. ההתמודדות שאנשים צריכים לעבור בימיהם האחרונים, וההתמודדות של המשפחה שלהם בימים לאחר מכאן נראים כמו משהו שלא ניתן להתגבר עליו.

אם אתם רוצים לראות עוד מעבודותיו של פרסטון אתם יכולים לבקר בדף הפייסבוק שלו. 

מקור

כל אחד מאיתנו יצטרך להתמודד עם הקרבות שלו. שתפו את הקרב של קרוליין.